זונה קטנה

אתמול שוחחנו קצת
ישבנו בבית קפה ואני ביקשתי לשוחח, לשאול ולהבין קצת יותר לאן אנחנו הולכות, או בעצם שאלתי מה הגבולות שלנו כרגע.

ואת ענית בקלילות ובלי הינד עפעף "אין גבולות זונה שלי".
כלומר - יש את הגבולות הידועים שאת לא עוברת וכמובן שיש לי את הזכות להשתמש במילת הבטחון שלי בכל רגע, אבל עד אז - אין גבולות, את לוקחת מה שבא לך מתי שבא לך ואיך שבא לך ולי אין מה להגיד (חוץ מ-כן גבירתי).

ואני התחרמנתי אש, את יודעת
כי זו הפנטזיה האולטימטיבית שלי, ואני לא בטוחה שאמרתי את זה לך אי פעם.
ובכל זאת יש לי הרגשה שאת יודעת, ומצד שני שזה לא ממש למה שאת עושה את זה אלא כי זה מה שאת רוצה ואם במקרה זה טוב לי אז יופי.
ולא שלא חשוב לך מה קורה לי אלא שאת חשובה יותר ואני שם למטה.

ואני עומדת כאן עכשיו, על שפת האגם הגדול הזה שנקרא השליטה שלך בי, ואני לא יודעת מה טמפרטורת המים באגם, ואם בכלל זה מים או שמן או חומצה,
ואני עומדת כאן ורועדת לך, וכל היום חשבתי על זה
ויש לי רק מסקנה אחת גבירתי.

אני עוצמת את עיני, ואני מניחה לך לנווט אותי כראות עינייך לאן שאת רוצה, ואני מסירה כל מעצור (כן אני יודעת קל להגיד אבל אני בהחלט מתכוונת לעשות הכל כדי שזה יקרה)
אני משאירה לך להחליט לאן אני הולכת, ולא בגלל שאני יודעת לאן או שאני רוצה

אלא

כי את רוצה
ואני רוצה שאת תרצי אותי שם

ואני סומכת עלייך שכל החלטה שתקבלי תהיה הנכונה
ובעיניים עצומות אני הולכת לכל כיוון שתחליטי מתי שתאמרי לי כי אני שלך ואני סומכת עלייך ועל שיקול דעתך

אימרי לי לאן ללכת גבירתי ואלך

אוהבת אותך