לפני 6 שנים. 5 במאי 2018 בשעה 18:08
מי אוהב את עבודתו?!
*THE DRAGON ACADEMY*
..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 6 שנים. 2 במאי 2018 בשעה 20:51
פסטיבל היין, מתחם התחנה תל אביב.
כשאתה מנהל הביטחון ויום ההולדת מתקרב, ואוהבים אותך..
המתנה המושלמת.
כן.. מתנה מושלמת !
רוצו לפתוח לי תיק, זונות !
😎
לפני 6 שנים. 1 במאי 2018 בשעה 12:25
כמו קוקאין בדם
אני רוצה להתמכר.
לחוש אותך נוטפת
להרגיש את כאב אהבתך
למקום הזה
הזהה
ששנינו מביטים בו
מנקודות תצפית שונות.
המגע הזה של הכוס
שמוצף כעת ומתחכך על רגלי
במהירויות משתנות
כשמה שמגביל אותך
מלעוף
זה הקולר
המחובר לשרשרת
האחוזה בידי.
אל תעצמי את העיניים
כלבה..
אל.
היישירי מבט
אל תוך האפילה שלי
זו..
שאת אוהבת לטבוע בה
כשהאביונה טורפת אותך
מתחככת
על רגלי.
כמו קוקאין..
תתמכרי.
לפני 6 שנים. 30 באפריל 2018 בשעה 20:55
מעולם לא החשבתי מדיה חברתית כפלטפורמה אמיתית לחברות, לרגשות,
למשהו שבאמת מספר על רחשי ליבו של אדם בכל הקשור אלי.
פתאם קמה ההבנה.
בעולם הזה, מה שמשנה זה מה שאתה אומר ועושה בפייסבוק.
שכמות הלייקים מצביעה על מי שקורא אותך.
שכמות התגובות מספרת לך ולעולם
עד כמה מישהו משקיע בך,
10 שניות.
שיעור חברים, שיעור.
שמח שאני לא ממקובלי הכיתה.
למדתי.
'זדיינו.
לפני 6 שנים. 30 באפריל 2018 בשעה 9:37
לפני 3 עשורים לא ידעתי לאן אני נכנס
לא היה ברור
הדרך החלה בערפל גדול
גמור
כהה.
ואתמול חלפו להם 30.
שנים של נגיעה בצורך, תשוקה, פנטזיה
טעיתי לא מעט
חגגתי עוד יותר
רכבתי במסלולי
שמחתי ונעצבתי
אהבתי ושנאתי
אבל לעולם לא ויתרתי על דרכי.
יום הולדת 30 לבדסמ..
אתמול.
לפני 6 שנים. 27 באפריל 2018 בשעה 23:07
הבייבי'ס שלי גדלים..
לפני 6 שנים. 26 באפריל 2018 בשעה 9:43
לא משנה כמה תהיה קשוח
כמה כל פגיעה
תהפוך לשריטה
בשיריון הכבד שלך
נתז קטן.
הרצפה סביב מלאה קליעים
כולם פגעו
ונפלו חסרי כוח
אי אפשר לפגוע באמת.
ואת, כן, את
אם זה מה שמגיע לי
לכי על זה בכל הכוח.
כשיפסיק להיות לי אכפת
תהפכי לעוד קליע
עוד אחד שמצטרף לרבים אחרים
שיצרו סביבי מעגל של ניסיונות מכוערים
עוד שריטה על השיריון.
זה יעבור לי בבוקר שלמחרת
אבל את, קוקי..
תצטרכי לקום כל בוקר ולהביט על עצמך במראה
את שלמה?
מרגישה טוב עם עצמך?
תניפי אצבע קטנה ומאשימה
אל מה שאת רואה.
במראה.
תודה.
לפני 6 שנים. 24 באפריל 2018 בשעה 18:01
לפעמים..
מישהו אומר את הדברים טוב ממני.
לפעמים המילים שלי
הופכות
למיותרות.
לפעמים אני צריך לסתום
לעצום
ולתת למוסיקה מקום.
לפעמים.
לפני 6 שנים. 22 באפריל 2018 בשעה 8:47
האמת העירומה לרוב קטנטנה אפילו מהמציאות.
ביקשתן שיעור, זונות.
בואו, שבו יפה
שלבו רגליים בחינניות, הסתירו את הכתם הרטוב
המתפשט.
וכעת בהצבעה בלבד-
על מה תבקשו מענה?
"איך אני מזהה מתחזה, המורה?!"
ואני מחייך.
דווקא הנושא הכי פשוט הופך לאישיו גדול.
בואו נתחיל.
בבואכן צעד קדימה תמיד תדאגו לשאול את עצמכן אל מול מי אתן מתייצבות.
הרשימה המוצעת, סביר להניח שהיא חלקית ולא ממצה, כמובן שלא מחייבת את כל הסעיפים.
לקוביות בבטן שלו תדאגו מחר כך (לא שגיאת הקלדה.) מי האדם, מה הוא עושה, מי מכיר אותו, באיזה חוגים הסתובב.
מתי נכנס לכאן, מתי למקומות מוכרים אחרים.
כל אחד יכול לכתוב שהוא בסצינה 16 שנים אבל האם הוא באמת שם?
כשעוסקים ביכולת הכלה של אדם מחפשים את המקומות הנפיצים. זה אומר שבשיגרה כל מילה חכמה שמשוגרת אליך יכולה להיות מועתקת, מתורגמת, לא חופפת מציאות עילגת, אבל המבחן הגדול יגיע כשתידרש תשובה, מענה למצב אקוטי שאת חשה בו.
אל תתפתי לצמד המילים "אני מנטלי". לא הגעת לכאן לזיוני מוח, ואם כן, את אולי צריכה לבחון בעצמך מה בעצם את עושה כאן. צמד המילים הזה לרוב לוחש שאין לו זמן עבורך, וכל כמה שהמהות שלך היא לגרום לו לאושר ללא תנאים, ליטרת הבשר שלך היא חלק בלתי נפרד ממערכת בדסמית. מניסיון פיצפון בבדסמ למדתי שלרוב מדובר באדם חסר ביטחון עצמי עם המון כריזמה מילולית. הוא יפיל אותך בנקודה ופסיק, אבל תני שוט בידו והוא ילדה עם קוקיות שמגמגם את נשמתו למוות.
וכן..הכתם הרטוב בין רגליו אינו מענה לחרמנות אלא לבריחת שתן מהבהלה.
אני לא נגד פוליגמיה בדסמית.
פעם הייתי בעצמי שם, הכל מונח על השולחן וברור.
אבל כשאת מגלה שאת אחת מאלף, תשקלי האם זה מה שאת באמת מחפשת, שהרי מילא שהוא "מנטלי", אבל כשמכניסים למישוואה את המנטלי ומחלקים באלף, התוצאה תהא במינוס.
אלמנטרי..ווטסונית.
אדם שמכריז על עצמו שולט גדול נוטה לפרסם הוכחות לגדולתו, וזה בסדר.
כשזה בטעם טוב.
לא כמנטרה בסיסית לתיראו את "רשימת הכלבות הנושאת את שמי" ועל עכוזן המתנוסס אין אפילו סימון בודד.
בעצם..הוא מנטלי.
בעיה?..
אולי.
"שולט" כזה יידע לנגן על המיתר שפקע אצלכן.
זו אמנות מדהימה ללא ספק רק שמוסיקה המופקת..מזוייפת.
תקשורת- כל מערכת יחסים בעולם מונחית בתקשורת.
ראוי ורצוי שתהא רציפה וטובה, זוכה למענה בזמן סביר.
כשהיא לא מתקיימת, זו אותה נקודת אור בקצה המנהרה.
רק שהפעם מדובר פנס של הקטר הדוהר לדרוס אותך.
*צלצול להפסקה.
נחזור לאחריה.
בוחן פתע ביום שמיני.
(כן..המצאתי יום, זונות. תתבעו אותי.)
'זדיינו.
לפני 6 שנים. 20 באפריל 2018 בשעה 11:35
זה לקח מעט זמן.
התעקשתי.
היא התעקשה.
היא לעולם לא תהיה כלבה..
לעולם לא תנבח עבורי
ולכבודי.
והיום אימצת אותי אישית
את יודעת טוב מכולן
כנראה.
התמסרת בפעם הראשונה
לאחר ימים של ריקוד..
טיזינג.
גורה קטנה ומדהימה.
את לעולם לא תהיי הכלבה שלי.
אני מבין זאת ומכבד
אבל לעולם תהיי החתולה שלי..
מתפנקת
מפונקת
מיללת מהנאה כשכף ידי החמה
תחליק על גופך.
זכיתי ביפיופית אמיתית.
'זדיינו.
וכעת צריך לתת לה שם.
הצעות?