לפני 5 שנים. יום חמישי, 2 ביולי 2020 בשעה 21:08
עולם של בובות.
כל אחד משחק את אלוהים במחזה הזה, אין ספק ששייקספיר היה מדלג בחינניות גדולה כשהחצוצרה של מצעד הבובות היה עובר בעיר..
ממש חזון העצמות היבשות רוקדות.
בסך הכל רציתי קצת מהחום הזה, קוביה לבנה אחת קפואה, שאריות של קוהיבה, כשאת מזנקת כמו לביאה אל ועל תכשיטי הכתר שלי.
לא הרבה יותר.
בכל זאת נתקענו עם שאלת מיליון ה-$ המפורסמת, של "להיות או להיות.."
לא להיות זו לא אופציה כשאת שואבת אותי, הריקנות אפורה מדי.
אז היכן עצרנו?
כן.. בדיוק בנקודה שכולנו פריק'ס, כולנו מחפשים משהו שאין לנו באמת מושג מהו ואם המשמעות של "אני חושב=אני קיים", אולי מוטב שתגנחי בשקט כי אסור להפריע לקובית הקרח שהצטמקה, להתנגש בדפנות הכוס המרובעת.
מצעד הפריקים הגיע העירה.
תנו בווליום..
אבל תיזהרי על הביצים.