הזמן הוא מלאך המוות.
הכרתי אותה באחד המסעות לתפוח הגדול.
השילוב בין עבודה להנאה מעולם לא חפף אבל תמיד חילקתי כך שאוכל גם להנות בין כל ההדרכות והישיבות האין סופיות בהטמעת החוצפה הישראלית למפלצת האמריקאית שזזה באיטיות.
נקבעה לי פגישה איתה.
בתיק הופיעה אישה בשנות השלושים, רווקה, בלונדינית עם טאצ' מרוקאי, פרשה מהומלנד סקיוריטי ועברה לשוק הפרטי, 172 ס"מ, 58 ק"ג, חובבת אופנועים (😍) ובעלת כוס חלק למשעי..
(סתם סתאםםםםם.. הייתי חייב וזה..)
כהרגלי, הקדמתי ברבע שעה.
להפתעתי, היא אותי בחמש דקות.
אהבתי.
לאחר אמירת שלום מנומסת התיישבנו והפגישה התנהלה בטכניות עיסקית, נשאלתי לא מעט בתחומי והבחנתי שהעלמה "נגענית".
חייכתי.
יש משהו באמירה הזו של מגע מרפרף, משהו של בדרך אגב, הסרת פירור אבק לא קיים מדש החולצה..
כשסיימנו עברנו לספה הרכה בלובי המלון.
שם הונח הביזנס בצד ולפי שאלותיה היה ברור שבדומה אלי, היה לה תיק עלי.
בהמשך התברר שהיה לה גם תיק ברכב..
שבועיים רכבנו על סוסי הברזל, המתוקונת החזיקה שני פאט-בויס, שחור ולבן.
בכל מוטל דרכים שעצרנו בו ללינת לילה, שיפצנו את הקירות..אישה ללא שובע.
נותרנו בקשר.
שנה לאחר מכן התחתנה, שני ילדים, בעל, כלב וחתול, התברגנה.
היום נפגשנו שוב.
פגישת זום.
ראיתי משהו שבור, עייף, נטול חיות.
לאחר החלק העיסקי עברנו לשיחה פרטית.
היא סיפרה לי שבעלה נתפס בהונאת ענק, מרצה עונשו לעשור וחצי הקרוב, שעולמה קרס, שאיבדה את הרצון לחיים, שנעה מכוח האינרציה.
נותרתי ללא מילים.
B&W עדיין אצלה.
הבטחתי שבסיום הקורונה המזורגגת הזו, נצא למסע נוסף, שבועיים, מוטל..
בחדרים נפרדים..
כבוד!