"שרה התיישבה על קצה המיטה, מוחה כמשל למגדל פיקוח, החל ללחוץ על המתגים שמפעילים את אורות מסלול הנחיתה.
המקלחת בקצה החדר נראתה לפתע כמו קצה העולם והיא כלל לא בטוחה שהיא חפצה להחליף את הטעמים השונים שנותרו על גופה.
זה לא הטנגו הראשון שלה, אבל ללא ספק זה היה שיעור מחול בן שעתיים, פחות או יותר, בתוך המוח האנליטי שהתפתח בראשה.
באצבע מהוססת ליטפה את הקיין שהשאיר על גופה מפת דרכים חדשה ולא מוכרת, והיא נזכרת.. היא נזכרת בבית אבא המורה לה עם גבות מכווצות מכעס לעצור, להפסיק, אל מול אותו אחד שלימד אותה, שעוד זה יותר.
הישבן שלה בער.
המנטור שלה סימן שם מטרה.
החלפת צבע העור בגון זית בהיר הפכה ליעד בידיו ומתוך הפסים האדומים התפוחים היא נזכרת בערגה בשניה שהודיע לה חגיגית שבתוליה האנאליים יהפכו להיסטוריה.
"הוא הזריע אותי".
כנגד לכל המוסר והצניעות שהתכנסו בה במשך 18 שנות חייה הראשונות, הוא הפך אותה לכלי קיבול.
וכעת?
כעת עליה לשלוח יד לתיקה הקטן שמונח שם.
הוא חייב למות."