כוח.
כמה כוח יש במילה כוח..
ובימים של פעם המלח הפך למלווה הקבוע, כזה ששום מים מתוקים לא הצליחו לשנות.
ילד עם חתימת זקן קלה, עמוס במוטיבציה, יכולות, שום הר לא ניצח אותו, הים אהב אותו בכל שעה.
מהחול אל המים, טלפיים מתחברים, לדראגר היה טעם של נפט קבוע..
המארק 5 הראשונה היתה מוטלאת, עבר עליה גיהנום, כל טלאי הוא קליע שמצא כתובת.
הסנונית שלי היתה עתיקה, ככה זה כשאתה הילד החדש בקבוצה.
הזהרון היה לאחר אוברול מלא, מנועים שואגים, מאגים חשמליים, פאר הטכנולוגיה של אותם זמנים, אבל אז הייתי כבר הילד הכי גדול בכיתה.
כשהילד החדש היה מגיע, פנים חוששות, הותיקים היו מרגיעים:
"אל תדאג, דגיגון,
Body אוהב כמו אמא.
אבל מזיין כמו אבא."
נוסטלגיה פתאם וללא סיבה..
אולי כי צלקות הקליעים החלו לגרד,
אולי כי הגיע הגשם הראשון,
אולי כי השמיים במופע אורקולי מהמם..
אולי.
לילה של אורות.
'זדיינו.
