לפני 12 שנים. 14 בינואר 2012 בשעה 22:33
ריח של עץ שרוף ממלא את האויר מסביב לבית.
יצאתי החוצה לעשן ולהביט בגינה הרטובה
שהגשם ברוב אהבתו דאג לרחוץ כתינוקת קטנה.
אסוסיאציה כמעט בלתי אפשרית עת הפקדתי את גופי לאחר אימון
צבוע בצבעי מכות והלם
שרוט בפסי דם כמו מפת דרכים של לוחם
החוזר מהקרב.
זכרוני מעלה אותך באוב
נכנסת איתי לאמבט הענק שלי
מסבנת כל פינה בגוף הגדול הזה
בוחנת כל פצע ומצקצקת בלשונך
מעשה אחות רחומה המטפלת בחייל פצוע.
באיטיות העברת את הספוג הכחול
ספוג בסבון נוזלי וריחני
שוטפת ומנשקת כל מקום שעברת בו
נוגעת בי
מלטפת.
הזמן שחלף לא העמיק את הניקיון
אף לא את רחמי השמיים על הגינה שחוטפת
ממטרים כבדים.
הזמן הזה סיפר לי בדממה קודרת
שלא ידעת מעולם,
לשטוף את ליבי.
