לפני 11 שנים. 3 באפריל 2013 בשעה 15:03
ולפתע כל הזוהר שלך התפוגג.
אני מביט על הימים הרחוקים בהם היית פנטזיה רטובה של כל גבר,
זוכר ימים רעים שלך שהשחור והאובדן היה שם,ימים שכל מה שרציתי הסתכם בלהפשיט אותך לאט,לרחוץ כל פינה בגופך שהתעללת בו,לחבוש את החתכים שלך,אלה שיצרת בעצמך.זוכר דמעות גדולות,זוכר סימני שריטות על הקירות.
פשוט זוכר.
הימים האחרונים היו ימים של חלום שמתגשם.
עטפתי ונעטפתי,רגעים של אושר צרוף,נטול כוונות,נטול אינטרס,גבר ואישה נטו.
בהינף יד מחקת הכל,הצגת את הכיעור,את המקומות שהתעקשתי שאינם מצויים בך,אלה שסירבתי להתעמת איתם ולהאמין שאי פעם שכנו בך.
שלחתי אותך לדרכך.
אינך ראויה.
חזרה למסע.
