לפני 11 שנים. 18 בנובמבר 2013 בשעה 22:59
בימים של פעם
היה לי מרתף
מאובזר עד הדלת
תפאורה אדירה של שלשלאות
שהעמסתי בנמלים
קיר של סכיני ענק
חרבות
שנצבעו והיו מדממות
והיה לנו קוד
של אמון.
היית מגיעה, מתפשטת
מקפלת את בגדייך על המדף הקטן
מניחה בקופסה את התכשיטים
מתחברת לאזיקים שמעל לראשך
וזורקת את המפתח
לכיוון הדלת.
את ידעת תמיד
שאני אגיע
שאדע שאת שם
מחכה.
כשחטאת לי
אז פשוט
התעכבתי..
העונש האולטימטיבי.
