הייתי חייב.
אז פניתי לחבר שהוא בעלים של פאב שכונתי בפלורנטין.
הפקדתי בידיו 5 מעטפות גדולות, חומות ואטומות ולכל אחת צמודה מעטפה קטנה וממוספרת.
ניהלנו שיחות ארוכות אל תוך הלילה, כמעט כל לילה.
היא העבירה אלי כל חלק מגופה בתמונות וביקשה שלא לראות את פניי עד ליום שניפגש,
לתת לקסם להעצים אותה. והסכמתי.
היום והשעה נקבעו.
היא קיבלה SMS לאן להגיע, מה בתפריט הלבוש, השעה- כל פרט שכלבונת צריכה על מנת
לדייק בביצוע ההנחיות.
הקדמתי אותה ברבע שעה.
בחרתי שולחן קטן וזוגי בצמוד לשולחן שנשמר עבורה, מרחק הושטת יד.
היא הגיעה, ניכר שחששה לאחר ואת המטרים האחרונים עשתה בכמעט ריצה, שדיה הכבדים עלו
וירדו דרך כל נשימה שניסתה להחדיר לריאות.
מלצרית שתודרכה מראש ניגשה אליה, והפנתה אותה לשולחן השמור שלה.
בחנתי אותה בדקדקנות עת התיישבה כשלפניה כוס יין אדום שעורר בה מבט בלתי מובן.
המלצרית כמובן שלא ידעה לספק את התשובה ונעלמה לשירות אחר.
בעל הפאב ניגש אליה והגיש לה את המעטפה הראשונה ללא מילים וחזר לדלפק ההגשה, מבטה הבלתי
מבין עדיין מלווה את גבו המתרחק.
היא פתחה את המעטפה ועורה הלבן הפך לאדום בשניה..
"החצאית שלך אכן לטעמי, החוטיני השחור מיותר. הסירי אותו והכניסי למעטפה הגדולה"
"מישהו יאסוף את המעטפה."
בתנועה איטית וחוששת היא הסירה את החוטיני ובמהירות דחפה אותו למעטפה ובעל המקום שקיבל ממני
הודעת SMS ניגש וללא מילים לקח את המעטפה ומסר את הבאה בתור.
היא ניסתה לשאול אבל נתקלה במבט אטום.
כשפתחה את מעטפת ההוראות הבינה שהמסע רק החל..
"קראתי את שפתיה.. "בן זונההההה"...
לפי התגובות נדע אם ממשיכים :)