לפני 10 שנים. 6 במרץ 2014 בשעה 22:56
כשמסירים בסוף יום מאובק
את משקפי השמש השחורים
שלי
בקצות האצבעות
נחשפים חריצי הזמן
שנחרשו
בפניי העייפות.
נכנס בצעד איטי
חרישי
דרך שער הגינה שעדיין
חורק
מטפס במדרגה הבודדת
היחידה
שמפרידה בין הנעליים שלי
לרצפה שאת
מחכה לי
עליה
מחכה על קצות האצבעות
שלך
מחכה לקצות האצבעות
שלי
ברוכה הבאה לגיהנום הפרטי
שלי.
