לפני 10 שנים. 30 באוקטובר 2014 בשעה 22:55
אל תלך
היא ממלמלת
בצרפתית חלשה
ושנינו יודעים שהאריזה
תסתיים בעוד יממה.
הכלבות יקבלו מסיבת סיום
משותפת
הכאב היחידי שיהיה בה
הוא הכאב הצובט שבלב
כאב הפרידה
ומעולם לא הבטחתי להן
גן עדן של נצח
והייתי אמיתי
כשאמרתי
שאני מניח את כובעי
לחצי שנה של בעילת חורים
ואלך.
מחר אני הולך
חוזר לחום הולדתי
לזו שהשאירה מקום על שידתה
לכובעי.
