לפני 9 שנים. 2 ביוני 2015 בשעה 21:43
זמן שזז
בלי תיקתוק שעון
מבט ארוך אל תוך הלילה
מעבר לכוכבים
דהויים..
ואת שוכבת ואוספת
את חלקייך
שהחליפו צבע
את יהירותך שהונחה
בגובה השטיח
את חורייך הכואבים
שהיו מגרש משחקים
שלי.
השקט שלך מתחלף לאיטו
לדמעות גדולות
המתפוצצות על הרצפה
הרטובה,
חיוך קטן של שביעות רצון
נתלה בזוית פיך
עת אני חורט עליך
בהנאה
את המילה
"רכוש".