זמן לצד שלי בסיפור הזה.
זה אולי לא בדסמ אבל זה אירוע שהפגיש שני אנשים שנמצאים ממש כאן באתר ולא הכירו לפני.
וזה הסיפור.
באותו לילה היא מתה פעמיים.
פעם אחת ממחלה נוראית ופעם שניה בתוך הלב שהפסיק לפעום בי.
באותו לילה לקחו אותה ממני פעמיים.
ישבתי לידה עד שעות הערב, נפרד ממנה, כשכל תא בגופי זועק מחאתו ובוכה דמעות דם.
כששלחו אותי מתא הקירור הנורא, נסעתי לאסוף את דיאבלו, הרוטווילר הענק שהיה עימי, ויחד נסענו למקום שתמיד קיבל אותי באהבה, הבנה ושתיקה גדולה.
ים.
הטנדר השחור גלש לחוף, חולף רכב ומתקרב לעוד אחד.
מרצדס ספורטיבית הדורה. מתוכה יצאו שני בחורים ובחורה.
במבט ראשון היה נדמה שהשלושה באו לבלות.. ואף אחד לא נתן לי מנדט לשפוט את צורת הבילוי.
באחת נקרעו בגדיה והיא צרחה.
צרחה ששום מישהו אנושי יכול להוציא מגרונו.
דיאבלו רץ ואני אחריו.
המראה של המתקפה שהאישה חוותה על ידי השניים ושלישי שהצטרף לא השאירה מקום לדימיון.
איבדתי את עצמי.
אלי הבדסמ הקדושים ראו אותי הופך למשהו אחר. לא למישהו אחר.
משהו אחר.
Beast.
את השאר תאלצו לקרוא, אם מעניין ומסקרן, בבלוג שלה.
017.
הפוסט נקרא "הזר".
(שלושה חלקים).
