לפני 9 שנים. 13 בספטמבר 2015 בשעה 7:48
בספר האהבה
כתובה רק מוסיקה.
לרובנו אין אפשרות
ויכולת
להאזין לה.
החיים
והאהבה שלנו
סופיים להכאיב
אבל אולי כך צריך
להיות..
כי הדברים במצב האנושי
שמהם אנו סובלים
הם בדיוק הדברים
שבגללם
אנחנו מי שאנחנו.
אנו מעריכים את הזמן
כי הוא מוגבל
לא כי אנו מסוגלים להבין אותו.
אנו רגישים
כי אנו פגיעים
יש בנו חמלה
בגלל התלות שלנו.
כולנו יכולים להיות
מפלצות
לפעמים
כשאנו מתעלמים מהאנושיות
שבנו.
וכעת תפשקי את התחת
הגיע זמנו.
שוב.
