כשהשיעמום מכה בחוזקה, אני יוצא לטייל בבלוגים, מעבר לרשימה המצומצמת שבמועדפים..
(טאקית סתמי, לבשחור דממה, ויש עוד כשבעה בלוגים- תצטרכו לנחש.. למנחשת נכונה פרס מציצה. של סוכריה על מקל)
מודה שהקריאה רנדומלית ומשוללת מטרה.
רמת השיגיונות והמגלומניה מרקיעת שחקים.
עילגות, חוסר טעם, עברית קלוקלת ואיני מדבר על אנשי הדיסלקציה, שהינם מודעים ולרוב בודקים את המלל טרם לחיצה על כפתור הפרסם.
משוררים גדולים.. נו טוב, השירה הזו לא תילמד במחוזות תיכון כלשהו, אפילו לא בעזה, ושם כבר אין תיכונים כלל..
מה שמפתיע אותי באמת הוא כוח ההתמדה, כמו נרקוטיים שרצים אחר המנה הבאה שרק מריצה אותם למנה שאחריה..
אז די.
די לצביעות ודי להתחזות ודי בכלל. ואם באמת יש לכם מה לומר ולכתוב, עשו זאת ברצף, כמו שאתם חשים. אין צורך ברצף חרוזים עם מנת משכל של אמצע כיתה ב'.. בחיי.
לפני הלינץ' שיגיע לאחר הפירסום הזה, אומר רק שכן.
התכוונתי לכל מילה.
או כמו שטאקית אומרת:
רק בכלוב. מס' 9.
או משהו כזה.
לילה טוב זונות. וגם לצדיקים.
