לפני 8 שנים. 24 בינואר 2016 בשעה 8:08
יום אחד זה קורה
בלי שום הודעה מוקדמת,
פתאום זה מרגיש כמו התבגרות מאוחרת .
כל ההתייפייפות , ההתקשטות העצמית , הכל כאילו לא כבר לא נוגע בך. מחפש את הפשטות.
פשטות הנראות
פשטות הקיום
פשטות חברתית
אנשים שפעם כל כך נלחמת להרשים - כבר לא מעניינים אותך, בכלל להרשים מישהו אחר נראה לך כמו מטלה כבדה ולגמרי מיותרת.
אתה זה אתה, כבר לא זקוק לאישורים מהסביבה , לחיזוקים, למחמאות
יאהבו יופי,
לא יאהבו גם יופי.
יום אחד זה קורה, השקט הפנימי לובש פנים וצורה, ואתה מגלה שככה הכי טוב לך, וממש לא אכפת לך אם אחרים יאהבו או לא את השקט הזה, את זה שכבר לא מעוניין להוכיח שום דבר לאף אחד.
טוב לי.
מרגיש שלם.
ככה זה.
'זדיינו.
.U all motherfuckers