לפני 8 שנים. 28 בינואר 2016 בשעה 8:09
כן כן..
זה הולך להיות פוסט כזה.
אזהרה:
מציע לכל מצקצי הלשון לפרוש בשורה הזו, שחלילה לא אתן רעיונות לשפחות/כלבות/נשלטות/נשים/זונות ו/או כל קומבינציה מאלה יחד.
להפעיל את הנגן, לתת למוסיקה לסחוב ו.. קדימה.
אני באמת כבר
לא מרגיש את פניי..
קברתי את לשוני בין רגליה
נקודת החיבור הקסומה
מערת האוצרות.
"אני לא גומרת מהר"
היא לחשה
בין רעידות
"בטח לא מלשון"..
זה לא הפריע לה
לרעוד באורגזמות קצביות
שלוש בפחות
מעשר דקות..
ירכיה נועלות את ראשי
מונעות ממנו לזוז..
ואני מאבד תחושה
בגן העדן שלה..
לשון טובה.
אצבע שובבה.
ומופע הקסמים של הקרח
השחור
עלה על הבמה
במלוא הדרו.
ויש לה טעם של פרדס פורח
והיא מריחה כזר פרחים..
אלילה.
ולבסוף היא כעסה עליי..
"אל תפריע לי לענג אותך!"
לא יכולתי להתווכח.
מודה.
