לפני 8 שנים. 6 בפברואר 2016 בשעה 13:17
וויטני אהובתי..
את כבר לא איתנו
אבל המילים שלך ישארו..
לנצח.
יש לך הכל
ובעצם
אין לך מאום.
אתה רוצה לטרוף את העולם
לתת לעסיס
לפרוץ מזויות הפה
בכל פעם
שאתה נוגס בו
ומי בכלל קבע שהעולם
לשון זכר..
את מונחת
על מגש עטור זהב
גופך הצחור
יושחת
ממש עוד מעט
בידיי הגסות
שיניי ינעצו בך
חור תשוקתך
יזיל עצמו לדעת
וכל הווייתך תתרכז בשניה
שקול גמירתך יפרוץ
בשאגה פרהיסטורית
של כלבה באביונה.
ככה.
ככה בדיוק.
תצרחי לי.
עכשיו.