לפני 8 שנים. 17 בפברואר 2016 בשעה 21:54
ויש רגעים
שהתחושה מתפשטת
אוכלת בגוף כסרטן
משחירה כל משטח ורוד
מעכלת ומשתלטת
והקרקע נשמטת
מתחת לרגליך..
צועד על מדרכות חלולות
מנסה לחבר מנגינה
לצליל עקביי
שלא מחזירים בי הד
שלא מחזירים
לי
אותך..
הלילה הזה ילווה אותי
פוסע בעיר הזרה
עד שיפציע השחר
לאחר התרסקות
אל מדרכת זכוכיות
במיליון קילומטר לשעה..
מביט לתוך החזה
ואין שם כלום
חור שחור
שהכל נתלש ממנו
וואקום תחושתי
אטימות מבט מזוגג
ורגש מזורגג..
וכעת שאלוהיי הבדסמ
ירחמו על העולם..
החיה השתחררה.
