את ממשיכה לכתוב עלי.
כשהבנתי שזו הדרך שלך לשכנע את עצמך שהיית בסדר, פשוט חייכתי.
מעולם לא הסכמתי ואסכים למשחקי גנון, ניהול משא ומתן ורשימות מכולת.
גבולות.. זוכרת?
ובכל זאת קיבלת מירווח גדול, נשמתי עמוק ושיחררתי רצועה ונאנחתי קלות כשניקיתי אחרייך בסלון, טרם למדת היכן מותר להתרוקן, בכל זאת..גורה.
וטעית פעם.
וטעית פעמיים.
וטעית שלוש.
את אותן טעויות, לא למדת בשום שלב לקח ומסקנות לעתיד.
וכעת את מסתערת. תולה כביסה מול השכנים, אוספת בחרדת קודש לייקים ותגובות אוהדות של כאלה שאוננו את תמונותייך בליל אמש ובכלל אין להם שמץ של מושג עד כמה.. עד כמה אין להם ולך מושג.
כנראה שזה מחזק אותך.
אני בכלל בעד שתהיי חזקה.
סמרטוטים משעממים אותי..
ולמרות הכל אהבתי לא פגה, בטירת הקרח יש חדר, על דלתו מופיע שמך. הוא לעולם יהיה שם ולעולם ישאר שלך. תוכלי לחזור אליו בכל שלב, בוגרת, צייתנית, מסורה ומתמסרת ומעל לכל- מבינה.
מבינה שלעולם לא תהיה עלי בעלות ולעולם הבעלות שלי עליך תהיה מלאה.
אין שבויים.
אין רחמים.
דרכו של קרח שחור.
ואם לא תחזרי למלונה שלך..
לחצי על המקש:
GAME OVER.
כי הכל באהבה כאן.