פחדים.
עולם של פחדים מקיף את בני האנוש הקטנים תחת שמיים שחורים.
אבל זה לא ממש מעניין.
לא מתעסקים בפסיכולוגיה אלא בתופעה.
אתן פצועות. רובכן. הגיע הזמן להודות בעובדה הזו.
אתן מגיעות לכאן משיעמום, מאירוע טראומתי, מחוסר סיפוק, מפנטזיות חשוכות על מין רב משתתפים, חבלים, אזיקים ושרשראות חורקות על הרצפה, מכל מקום מלוכלך שעצם המחשבה עליו גורמות עווית הקאה אבל הצפה בין הרגליים.
הפחד.. עם כל הרצון לממש משהו ולו קטן מכל הרשימה המפוארת של גאנג-באנג בחוריכן, אתן מפחדות. זה ישמע מצחיק ועדיין אינכן מפחדות מקריעת פי הטבעת..אתן מפחדות מקריעת מעטפת הלב.
מפחדות מ"לאן זה יתגלגל", מפחדות מעצמכן, בכלל לא מאיתנו הגברים (אלה שגברים ולא סמרטוטים).
בתוך המערך האסטרולוגי, נשים לא הגיעו ממאדים וגברים לא מנוגה, כולנו הגענו מכדור הארץ, מה"כושילאמאשלכם" ולא משום חור אחר.
אז זה זמן להודות שאתן פצועות קשה.
ואנחנו סתם דפוקים.
שיעממתי את עצמי לרגע..
תפתחי את התחת, בא לי.
עכשיו.
