לפני 8 שנים. 21 ביוני 2016 בשעה 8:08
בוקר.
נרדמתי עם מנורת הלילה דולקת.
הספר נשר ממני, אפילו לא זוכר מה כתוב בו.. בטח עוד תחילת רומן מותח על עולם אפלולי, נשים זוהרות ויריות לכל עבר.
כן, יודע, כמה זה רדוד שהאיש במסיכה מדשדש בספרות זולה שאינה ניטשה או פרויד או סתם איזה פלוץ שניתח נפש והכניס הכללות שמתאימות לחמישה וחצי אנשים..
מלטף את תיזכורת הבוקר, מסיר קורים, לא מצליח להזכר בחלום וחושב שבשניות אלה לא מעניין אותי שמך.
כל מה שהגוף דורש הוא השלמת החלום.
רק לבעול אותך.
כלי קיבול לתשוקות שחורות.
אז
סתמי, כלבה.
הניפי תחת למעלה.
אבחר לאיזה חור אכנס, לאט, כואב, נהנה מאנחות הנפלטות ממך, שם זין אצלך בחור וגם על מה שיש לך לומר על הספר.
זה שמונח פתוח מהלילה.
ליד מנורת הלילה הדולקת.
זו שנרדמתי ונשארה מאירה.
בא לי לזיין אותך.
מותר לכם לקנא.
'זדיינו.
