לפני 8 שנים. 5 באוגוסט 2016 בשעה 20:29
יש משהו קסום בחיטוט בעבר.
תיק צבאי
מרופט ומצולק
תיק שהלך איתי לאורך כל הדרך
שמע את כאבי
מחה דמעות נסתרות
דמם בכל המסע
דימם בכל צעד
פשוט היה.
הוצאתי ממנו את סכין השירות
להב מבריק עדיין
ארוך, משונן, חד
מעביר אותו על ציפורן
מעשה שיגרה לבדיקת השחזה
בוחן את השריטות שצברה
בשנות חייה הקטלניות.
טעם הדם ממלא את פי
זכר לימים ולילות אחרים
לא חשבתי שאחוש אותו מלוח שוב..
בכל פעם שיצאה מנדנה
מישהו הפסיק לנשום
זיכה את עצמו בשם כוחות האור
והיום.. חשוך
הלילה אפל יותר מתמיד
טעם הדם עדיין בין הלסתות הקפוצות
וישאר
כל
הלילה..
משהו מת בי הלילה.
להרגע זונות, שום מחשבות אובדניות.
צלע סדוקה והמון ג'וני ותרופות מוציאות את השחור החוצה.
הקרח קפא.
אולי גם אני.
היא איננה.
תניחו.
לדמם בשקט.
