לפני 8 שנים. 6 באוגוסט 2016 בשעה 16:26
נלחמת איתי ובי
כל הלילה.
ניקית בסבלנות
פצעי מוות
תלשת פיסות עור מדממות.
רכבת איתי בחשיכה
סותמת את שטפי הדם
בידיים קטנות
כששנינו יודעים
שזה לא יעזור.
ידענו שהדם החם
ימשיך לזלוג עד יהפוך
לנהר קפוא..
אבל היית.
נלחמת עליי.
ועל כך אומר
רק משפט אחד:
גם גוש קרח יודע
ומרגיש
ולא אשכח זאת.
נלחמת כל הלילה.
עד שהפך לבוקר.
ונכנעתי.