לפני 8 שנים. 14 באוגוסט 2016 בשעה 9:01
בוקר של צבעים חדים
לילה של חיתוכים מדוייקים
אני זה אני
ואני ואני
שולחים את המיותר
לעזאזל.
לפעמים זה מביך
כל כך לרצות
כשבצד השני אין אף אחד
להשלים
בטח שלהכיל
וכל שנותר הוא לאחוז
בסכין הגדולה והממורקת
ללבן אותה באש
היתוך
להתחיל לנהום בטרם
היא תונח על על הפצע
הפעור
צורבת באחת
את הדימום
שאינו מפסיק..
ולשלוח אותך לכל הרוחות.
כלל בחיים, זונות,
אם מישהו לא הרוויח אותי
שיילך לחפש
מאיזה עץ
מכינים גיטרה.
'זדיינו.
