לפני 7 שנים. 25 באוגוסט 2016 בשעה 11:49
תנמיכו.
השכנים לא יאהבו.
ההתעוררות הזו כמו מתרדמת חורף ארוכה, רוזן דמים שישן ונם בחוסר שקט נוראי, מנער את העפר שדבק בבגדיו, שיניו חדות כמו תמיד.
הרעב הגדול נותן בו סימנים, אי אפשר לחמוק מריחו המתקתק של הדם, אדום, חם, בוער בדרכו אל תוך גופו.
השוטים שלו נמו זמן רב מדי.
עת לנגן.
עת לחוש את הדום ספייס שלו מחדש, להרגיש את שערות גופו סומרות, מצומררות עד לגבול יכולתן.
זמן של אביב.
זמן של התחדשות.
זמן לשמוע אותך גונחת, נאנחת, צורחת את שמי כשאת על ברכייך ומחבקת את שלי.
אני רוצה שתחנקי מהזין הזה שבגרונך, שדמעות יטיילו על לחייך כשריאותייך מתחננות למעט אויר.
אני רוצה אותך צורחת כשחור התחת שלך ייבעל ללא רחמים.
אני רוצה.
ואני אקבל.
ועד שזה יקרה
תתאמני במילות השיר.
לנשום, זונות.
זו לא הצעה ו/או המלצה לפעילות כלשהי..
אז 'זדיינו.
