הזין הזה כבר כואב.
יושב על תוכנית מסויימת לאירוע מסויים והראש.. נודד.
העיניים מקבלות עצמאות משל עצמן ולאט לאט נופלות לאחור. והזין.. מותח את התחתון ומאיים לקרוע לגזרים את מעט הבד העוטף אותו.
יושב על כסא משרדי, נשען לאחור, חש את שדייך הכבדים עוטפים ברכותם את ראשי העייף. שוקע אל תוך החריץ החם ולחיי נעטפות בעונג שיש בך. ידייך מתרוממות, מצמידות אותי בהחלטיות, מעסות את מיצחי, מחדירות שלווה עמוקה ועיניי ממאנות להפקח.
ידייך הקטנות זוחלות לאט לחזה שלי, נוגעות לא נוגעות, מטיילות על המשטח הגדול, זה שאת אוהבת.
נאנח..
המראות מתחת לחזה אינו ניסתר ממך, ושולחן הכתיבה העצום שלי עמוס כלים. את בוחרת במספריים ומניחה כף יד על עיניי העצומות. המספריים נדחקות לתחתון המאיים להתפוצץ ובתנועה אחת גוזרות את מעט הבד שעוד מחזיק משהו..
תכשיטיי פורצים בשאגת שמחה לאויר וידייך מזנקות אליהם, סוחטות ממני גניחות.
"אתה לא תזיין אותי הפעם, אדוני", את לוחשת לי, "אני אזיין אותך".
אני מחייך מעט, הכלבה הזו נולדה לעונג, והתמכרתי לה ולקולה.
והיא יודעת זאת, הזונה.
עירומה היא ניגשת מולי, רטיבותה נוצצת, נהמות קטנות ומגורגרות נפלטות מפיה.
היא נעמדת מעל הזין המתוח ומתחילה לרדת.. מתחככת בו עם פתח אהבתה הרטוב, יורדת באיטיות לכל אורכו, קוברת אותו בחדר אוצרותיה. היא לא ממש זזה, רק אגנה מתכווץ ואני נושך שפתיים..
"אני גומרת, אדוני !"
הצונאמי שלה זולג ממנה ועלי, מציף את הכסא האומלל, ההתכווצויות שלה מנצחות אותי.
יורה מטען חם עמוק לרחמה ונוהם כמו טורף ענק בביאתו..
"אני שוב גומרתתתתתתת, אדונייייי.."
זונה ללא שובע יש לי..
נשארים ללא תנועה, הנוזלים שלנו מגירים עצמם ללא הפסקה, זיעתנו נצמדת, דבוקים זה לזו..נושמים עמוקות.
אין אויר ביננו, אין הפרש ופער.
עור לעור, שפתיים נצמדות, פטמותיה דוקרות אותי.. נוהם ארוכות.
אני חייב לסיים את תוכנית האבטחה המזויינת הזו.
