לפני 8 שנים. 3 בספטמבר 2016 בשעה 8:04
האי הקטן הזה מדי פעם
קורא לי לעבודה.
מיטה זרה
פרועה.
מתעורר באיטיות לתוך חדר
ריק
מושיט ידיים לחבק..
ואת לא שם.
זיכרון חזק ומפמפם
כמו הגוף שלי כשהולם בשלך
ופניך מתעוותות שוב ושוב
כשאת מקבלת באהבה
את ביאתך
עת איברי חוצב בך
את תנועתו האחרונה..
צונח מיוזע על גופך
המרותק
ושייך לי.
כך תמיד היה.
מעשה אהבה נדרש
בסינרגיה
ושלנו..
מעולם היתה מושלמת.
מתעורר לאט
מושיט ידיים ארוכות
ומחבק..
את הכרית שהיופי שלך הכיל..
ואותי.
דמעות מתוקות של אושר.
קפריסין שלי..
אי של אהבה.
