קצת על בדסמ, רכוש, שייכות ומה שבינהם..
*אזהרת קריאה- הכותב הגיח לסצינה הבדסמית בעידן הקרח, זמן הדינוזאורים שהילכו על האדמה וצעדם הרעיד את הקרקע.
בבדסמ המתנוול לדברים אין משקל רב וייראו מנותקים, תלושי מציאות.
לכן, המילים לא מתאימות לכולם וכאחד ששופט אולם נטול שיפוטיות, אומר מראש שזה ממש בסדר לא להסכים ולהשאר מחוץ למקום העתיק הזה.
בחרת בו. הנחת בקשתך מולו וחסותו הונחה על כתפייך כשמיכת פוך חמה ומגוננת. המסע מתחיל.
כל נשלטת מגיעה מנקודת מוצא אחרת. יש כאלה שמגיעות לאחר חיים מול נכות ריגשית מבן הזוג, יש כאלה שחוסר במגע פיסי עד כאב מנחה אותן ויש שצורך עתיק יותר מהקרח, של התמסרות כמתן שלווה לנפשה הביאה לכאן.
כולן בדסמיות.
מין כוחני אינו בדסמ במהותו, הוא קינק ואין פסול בו אולם הצורך של השולט בשליטה על המרחבים של הלביאה החדשה יתנגש ברבות הימים בניגוד אינטרסים מובהק מול רצונה בזיונון מלווה ב-4 ספנקים חצי עוצמה.
אז איך נמדדים הדברים?
כמי שטוען שהגדרת הבדסמ המקורית נמצאת ביכולת להכיל, מאז ומעולם לא הגבלתי את החופש הטוטאלי של הנשלטת, נקרא לזה אזיקת ידיה ותליית המפתח על צווארה בשרשרת.
המשמעות פשוטה להפליא.. את שלי, אזוקה וכבולה באזיקיי אבל החופש לבחור בין טוב ורע, בין להיות שלי או לא, נמצא בידייך.
מגוחך בעיניי ענין הגבלת נשלטת בשיחה מול העולם. שומו שמיים, גם מול שולטים אחרים. רואה 35 זוגות גבות מתרוממות בפליאה ואוריד אותן בהסבר הפשוט שאומר- בדסמ אינו כלא, ההיפך, הגענו לכאן כדי להשתחרר מנורמות כובלות המונעות מאיתנו חופש תנועה מנטלית מינימלית. ובשקט אוסיף, שאם נשלטת ברחה עם אחר בשל אותו חופש, הרי שמעולם לא היתה באמת שלי. כאדם עם רגשות אצטער מאד על כך, אכאב ואדמם ואצטרך להמשיך לצעוד כי כך נועד.
התנהלות הבסיס אנושית. אתה מצפה לכבוד מלכים, היא מצפה להעניק לך אותו. בהגדרה העתיקה נשלטת היא כתר לראשו של השולט, כתר לרוב עשוי זהב ואבנים משובחות. זה לא יהפוך אותה למלכה, אבל ללא כתר אתה מלך על ממלכה ריקה.
כבד אותה. היא בת אנוש שבחרה בך להוביל, להשתמש, לעשות בה כעולה על נפשך החוטאת.. אין לטעות בין שליטה וכבוד, נשלטות יקרות. זה שמגיע לכן כבוד לא משחרר ולו פסיק מהמקום בו אתן רכושו הבלעדי של הנבחר.
הופ..רכוש.
מילה לא פשוטה.
מאז בוטלה העבדות בארה"ב הרחוקה כ-200 שנים לאחור, אין עבדות חוקית בעולם. הפליא התנ"ך לספר שגם עבד ששוחרר, היה רשאי מבחירה להשאר בבית אדונו מרצונו והסימבוליקה היתה בפעולה שרצעה את אוזנו בפתח בית אדונו. בימינו חורים באוזניים עושים במקומות לעגילים ופירסינג. הסימבול להשתייכות היא הקולר.
ושוב הדמייה של אזיקים, כשענידתם מותנית במפתח ואת הקולר הנשלטת יכולה להסיר על פי בחירתה. כמובן שהיא מבינה את המשמעות.. שולטי המחמד ימנפלו אותה לחזור..בכל זאת, הזין עומד.. שולט ראוי ישקול אם יש לה מקום מחדש לאור התנהלותה בהתחשב בעובדה שאולי טעתה מתוך אי הבנה/ידיעה.
כמובן שההחלטה על קולר מחדש נתונה ביד השולט.
הגדרת הרכוש פשוטה למדי.
הוא אומר ואת מבצעת. מהיר, מדוייק, הכי טוב שיש. את לא אמורה להתווכח או לסרב כל זמן שלא נחצו גבולות קשים, כל ניסיון למשא ומתן מביע זילזול עמוק במהות האמיתית שנובעת מהמקום בו את ביקשת להיות מנוהלת על ידו.
פשוט אל תנסי.
זה ימנע המון בעיות תקשורת מיותרות ואם לא יאה בעיניך משהו איספי עצמך וצאי לדרכך. אין טעם בהתעסקות שכזו.
לנשלטת מתקיימות שתי החלטות דרמטיות שאין לשולט נגיעה בהן:
1.לבקש את מקומה מולו.
2. לצאת מהמערכת.
כל המירווח שבין שתי ההחלטות שייך לשולט באופן אבסולוטי ובהתאם לגבולות שהוסכמו טרם המערכת.
מהויות של בדסמ.
עוד?
כעס הובע על שהפסקתי לברך ולכן מאחל לקוראיי שבת של נועם וברכת כבוד הרב קרח:
'ז ד י י נ ו !
