לפני 10 שנים. יום רביעי, 16 בנובמבר 2016 בשעה 10:43
עולם של פיתויים.
וגם כשמתעורר בלילה של ריקוד שדים
והזאב שוכב מגן
אני עדיין נזכר בה
עם מבט תמים שנשפך מעיני הבדולח שלה
בובה תמימה
עם כוס בוער מהגיהנום.
היא היתה הראשונה
היא היתה האחרונה
היא היתה היחידה
שלקחה אותי לחדר האחרון
בנשמה הקפואה
שלי.
תחנה אחרונה.
החיה הכלואה השתחררה
המפלצת נהמה
הקירות נמסו מלהבות האש שפרצו
דרקון משתולל
ואז..
השקט.
השקט הגדול.
הזליגה המיוזעת
שפתיים שמכסות על הכל
דם וזיעה
השקט.
שד כלוא.
עולם של פיתויים.
והכל מדומה.
אתם עוד כאן?!
'זדיינו.
וכן..אל תחזרו.