לפני 7 שנים. 20 בנובמבר 2016 בשעה 14:14
עם שיר כזה
תצפו לפוסט רך..
לא יקרה.
בעולם של זונות ומתחסדים
אין המון אופציות
בעולם של כלבות
יש כלבה ואדון.
את פרושה על השולחן הכבד
מטפטפת
את תומתך כאילו אף אחד
לא נמצא בחדר
והקהל
מוחא כפיים
לכלבה שנותנת את הלהטוט הרטוב.
בעיניים כסויות
את לא תדעי לעולם
מה הדבר הבא שיגע
זין
שוט
שפתיים
מצבטים
שירחיקו את שפתי הכוס שלך
למרחק שלא חשבת
שאפשר
בכלל.
ובתוך דואט הכאב והדמע
אתקרב לאוזנך
ואשאל
בתמימות..
איזו צורה יש ללב?
וכשתנחשי
תקבלי.
את שלי.
עד אז אזיין אותך
עד שתאבדי תחושה, זונה.
לנגב, כלבות.
מריחים.
