לפני שנים רבות קיבלתי החלטה שאת הוניליות אני משאיר לונילים.
לא מנסה להפוך, לא מנסה לשכנע, לא מתכוון להאיר על הדרך הבדסמית ולא מצפה שזה יקרה אלמלא היא נמצאת שם בידיעה ומרצונה.
אז מה בעצם טוען המשורר?
שום דבר של ממש.
אולי בעצם מציין שהכלוב הפך לג'ידייט במסך שחור (אם כך כותבים את שם אתר ההכרויות הזה) ומעט מהחיבורים כאן באמת עוסקים בדבקות בדסמית.
מלל שיכול לפאר פקולטה פסיכיאטרית, מילים ללא כיסוי, משועממות שהריגוש בלכתוב תחת ואנאלי מרטיב להן את הדגדגן וזכרי הכלוב שממשיכים לרוץ אחר כל פטמה מציצה, או שלא.
תובנות?
מעט.
1.כל מי שתלויים לו אשכים הוא זכר, לא מחייב כלל שמדובר בגבר.
2.אל תתרשמו מטייטל נשלטת. בדיוק כמו שמצופה מכם להיות "שולטים", זה מצופה גם ממנה. ולא..פתיחת רגליים לכל זין כאן זו לא הוכחה.
3.אם כבר נפלתם לתוך מאחזת עיניים, תרגלו את יכולת ההעלמות שלכם אחרת תגלו חיש מהר שבבוקר עלום ונטול עשן, זעקת הקרב שלה "מאמייייי, להוריד זבל" רודפת אחריכם.
ולכל הונילים שבינכם ובינכן, מוקדש השיר המופלא של מר ווייט המופלא.
ולמה?
כי זה שיר זיונים ענק.
ואיך זה קשור?
אההה.. בורים וסתומות יקרים..
שולח את כולכם כרגיל להזדיין.
רחוק.
בלי לחזור לספר.
'זדיינו.
