לפני 7 שנים. 13 בדצמבר 2016 בשעה 6:31
הקיר הזה נמחק
התבטל
מושיט את היד דרכו
ונוגע
במה שלא ממש יגע בי
את כאובה ולא ממני
צעקתך "אני צריכה אותך"
מהדהדת בתוך קירות ליבי
המדמם
ידי מונחת עליך
מרגיעה ומנחמת
שני היטב
אני כאן, לידך.
והוא אינו שלי
ונושא את שמי
מהתלה אכזרית של החיים
למי שרגיל לצחוק למוות בעיניים
והאור שלו מאיר המון חושך
והחיבוק הזעיר כולו אהבה..
והתרגשנו יחד לשניה
עיניים נוצצות
כל כך נכון
כל כך רחוק..
אל פאדרינו..(הסנדק)
רק איש "זקן".
שדואג.
דואג מאד.