אני לא כועס עליך.
את לא תאמיני וזה בסדר.
אני רק מרחם עליך.
בעוד מעט זמן התחת שלך לא ייראה כמו שנראה היום, את תתעקמי, הריח הטוב שמקיף אותך יהפוך לצחנה מעופשת, כבר עכשיו נוטים להתרחק ממך, לדבר מאחוריי גבך, לחייך אליך כשסכין מסתובבת מאחורי הגב.
בעוד מעט זמן האור סביבך שאת מנסה לשמר ידעך.
תהפכי לכלום ולא ממש תענייני מישהו.
את תמשיכי לכתוב פוסטים נוטפי זימה המתארים איזו זונה מופלאה את, כמה רחוק הלכת וכמה תלכי עבורו, תמשיכי להתעלם מחומת העננים השחורים באופק, עד שלבסוף תגלי שאת חשופה למטר הכבד, דלותך הנשית לא גורמת לאף אחד לעצור ולהציע לך מחסה ולו לחמש דקות של זיון ברכב שלו, זיון שיחסוך ממך את טיפות הגשם הכבדות..
דרכן של זונות מזדקנות שהן מורידות את המחיר, אין להן ברירה כי אינן יכולות להתמודד עם החדשות שמגיעות.
את תמצאי עצמך לבד בקצה השביל, רטובה עד לשד עצמותייך, ללא מחסה, ללא הצלה, קומלת ונובלת, מרקיבה.
במקרה שלך הוכחת שאת רקובה ממזמן, התהליך החל שנים לאחור, כבר ביום שאחזה בך הכלבת, בדקה שאיבדת את שפיותך.
ריח הרקבון והנמק שאת ירחיק את העולם ממך.
הדבר היחידי שיעמוד בינך לבין הבדידות הזו הם חברייך.
אבל אין לך כאלה.
כבר לא.
גורלך נחתם.
דרכה של זונה מזדקנת.
אני לא כועס עליך.
רק מרחם.
ובעצם.. גם זה כבר לא.
