מטיילת במסדרון הלא כלום, מכשכשת בזנבה לכל מי שזורק לה חיוך או שקל, מנסה להתחמם בחומו, באמפטיה הריגעית.
כמה קל לזרוק לאויר "אני זונה", כמה קל להתמכר לטייטל הכל כך לא מחייב כשהוא נכתב על השחור שכאן..
ואין לך באמת מושג על חייה של זונה, על המוות הקבוע שהן חיות בו כל יום, כל דקה ושניה משארית חייהן.
נכון, בתוך המשחק זה מדליק.
נכון, גברים אוהבים זונות, את התחושת בעלות שנמדדת בדקות של עונג פיסי וגמירה בטעם המחשבה שהם מלכי העולם.
לא נכון, גברים לא לוקחים זונות הביתה.
נכון, גברים לא סופרים זונות
"אני זונה" היא אומרת ומחייכת.
אז לא, אישה.
את לא זונה, ביי דפינישן.
את אולי עקרת בית משועממת שקצה בזיון עם בעלה בתנוחה המיסיונרית ובתת מודע רואה ומפנטזת גבר אחר שרוצה יותר ממנו, שאת רוצה יותר ממנו.
לא פחות.
לא יותר.
תמשיכי לנפנף בדגל הזונה, תמשיכי לצייץ שאת כזו.
אני אמשיך לרחם עליך.
