בשקט.
מאד בשקט..
התאריך השנתי הגיע, יום הולדת לבדסמ שלי.
24 לאפריל..
היום שנשלח לי המלאך (מלאכית).
ואני אוהב בלדות רוק של פעם, כשמוסיקה היתה מוסיקה, לא אוסף של מחשבים.
תמונה ראשונה:
גברבר צעיר, כמעט 23.
נסיעה דרומה, 5 זאבים עייפים, מותשים מאמבטיות אדומות, נשמות מעונות, שתי מכוניות.
בית המלון קיבל אותנו באהבה, 5 חדרים, חשבון ששולם מראש, הרבה לפני שהכל כלול- היה הכל כלול.
תמונה שניה:
23:00- הבר במלון שוקק חיים, תיירים של פסחא, כל המינים, כל הצבעים.
מביט באגלי הקור שנוזלים על כוס הוויסקי העתיק שמזג לי זה שמהצד השני, תוהה איזה אגל ינצח את חברו במסע למפית הקטנה
שמרפדת את המשטח המבהיק..
היא ישבה ליד, ממש בפינה שלי, שיער שחור מלא, גוף נשי, משקפיים על חוטם קטן, שדיים שנעו בכל נשימה שלה כאילו מאיימים להתפוצץ מחזייתה.
המבטים נפגשו כשאגלי הקור לפתע סטו מדרכם ויצרו שטף רטוב בדרך לדלפק.
תמונה שלישית:
הדלת נטרקת מאחורינו,היא פוצחת בהולנדית ונזכרת שרק באנגלית אבין אותה..
פרץ צחוק.
הבגדים עפו מהר.
עיניה נפתחו לרווחה אל מול הצלקות הישנות והטריות ולחשתי.. Let them be..
המבט שלה התעטף בדמעות כשהבינה.
התחככות מהירה והיא מתרחקת, מושכת מתחת למיטה מזוודה.
כשהיא נפתחת, המבט שלי הופך לחיה רעבה.
שוטים, אזיקים, מצבטים, מכל טוב..
I never used toys, אמרתי.
Go with your feelings, אמרה.
והלכתי.
שלושה ימים לא יצאנו מהחדר, מזון ושתיה הוזמנו לחדר, עשן יצא מהחלונות.
בקעתי מהקוקון.
מה שחשתי מאז הייתי ילד, התממש באחת, שלושה ימים ולילות, מלון באילת.
הדרקון נולד.
ומאז אני שם.
מזל טוב.
29.
