לפני 7 שנים. 30 באוגוסט 2017 בשעה 13:44
שום דבר
לא מחזיק אותי
מאחור.
נע בתוך המבוך
מפסיק להתנגש בקירות
מיישר את המבט שצלל
סנטר אחד קשוח
האמנתי וטעיתי
לצבעים שירדו עלי מהקשת
בזמן שהעולם שלי תמיד צבוע
בשחור
בלבן.
עיניים ניתנו בחזית
כדי לצפות את העתיד לבוא
ולא צפיתי
עיוור יורק אש
בקול ענות חלושה.
זמן לדהור.
Let's ride.
