ישן וטוב.
אולי התקהיתי עם השנים..
והשיריון התעבה.
קשה לנער אותי.
מטייל בין בלוגים, פוסטי הלל על זין ואדון, שמחר יהפכו לבליל מילות גנאי וכיעור.. אין חדש תחת השמש הכלובית.
ומדי פעם מבליח בלוג, לעיתים זה פוסט בודד, עמוס מילים שבועטות, מטלטלות את הסדר העולמי שנבנה מחדש לאורך שנים.
ושוב נזרק ללילות שאין בהם שעה, למזג האויר נטול החשיבות, לליטוף הציוד והתפילה שלא יכזיב, הקפיצות המגוחכות למראה של זאבים בניסיון לבדוק האם מיוצר רעש כלשהו בתנועה, הידוק הרצועות עד קצה גבול הנשימה, האקדח האחרון שנדחף מאחורי העורף, והיה לגוזל אפילו שם..
"תחנה אחרונה".
וזה העיר אותי.
מתיישב במיטה הריקה ותוהה, האם קמתי בזמן, ידיים ועיניים על אוטומט בוחנות את הבובה התאומה שעליה מוכן הציוד.
ואז התפקחות.
וחיוך.
עוד מישהי שאולי מדברת על משהו אחר, אבל עם המילים הנכונות.
זה עדיף על מישהי שמדברת על הדבר הנכון..
עם כל המילים הלא נכונות.
שבת של נעימים.
ו'זדיינו.
הרבה.
