לפני 6 שנים. 22 בינואר 2018 בשעה 7:31
הסיבות לא שינו משהו.
מעולם.
לעולם.
חדר אחד שחור, ריח עור וזרע מהולים בבליל בלתי אפשרי.
את מוטלת על השטיח דוממת, דמעות של אושר וכאב דולפות ממך, הפסים הדקים סומנו בקפידה, כזו שאופיינית לדיוק שלי.
את מבקשת עוד.
בקשתך מתקבלת בהינהון קצר.
נותן לך לבחור את השוט.
האופציות כואבות תמיד.
הסיבות עוד יותר.
גופך ימשיך לכאוב עבורי.
נשמתך- עוד יותר.
אני לא אתקן את מה ששבור
אני לא התרופה למצוקתך.
אני רק זה
שאת מניחה בידו
את כאבך.