לפני 6 שנים. 3 בפברואר 2018 בשעה 10:26
גיליתי את הבחור רק הבוקר כשקיבלתי הזמנת עבודה מלקוחה העוסקת באמן.
אז הקשבתי..
יש לו את זה.
😎
"יש בך המון זעם"-
היא אמרה.
"אני כלל לא כועס"-
עניתי.
אבל משהו פקע שם בפנים והתאפקתי לקפל את פיסת הקרטון המשולשת שהיתה בידי בעדינות של החזקת תינוק דרקונים בידיי.
בתוך סבך התאים האפורים המהירות טיפסה לשיוט..300 קמ"ש.
המהירות שאני חי בה.
לפעמים, אני מוצא עצמי מייחל ללחוץ על הבלמים באחת, לעצור לאחר סיבסובים פראיים ולכבות מנוע, ככה, ממש באמצע שומקום..
לתת לשקט להשתלט.
להניח את הראש צמוד לשדיים רכים, לאחוז פטמה בין השפתיים ולעצום עיניים.
לא מעניין אותי מה תעשי בינתיים.
את יכולה לקרוא ספר.
לגלוש באתר השחור הזה.
לפנטז שאת ברואת האל המושלמת..
אני אסתפק בשדייך באותם רגעים..
דרקון עייף.
ואם היה לי בייבי דרקון..
הוא בטח היה דומה לזה.