לפני 6 שנים. 12 במרץ 2018 בשעה 8:34
יש טקסיות כזו בלתלות את לוסיל, להביט בה מתכוננת לקרב הזה של לשרוד ולא להכנע למטר האגרופים שינחת עליה בקרוב כשכל משימתה מתרכזת בלשרוד.
יש לי לוסיל חדשה, נוצצת ובוהקת, וכשאחבוש את ידיי המאוגרפות בכפפות היא תיזכה לציפוי הגנה של סרט ההדבקה הרחב במקומות שאפגע בה.
סשן שבועי עם שק האיגרוף.
שעה של זמן איכות עם אוזניות וזיעה רותחת, שעה של לשטוף את הכל.
ולפעמים אני תוהה האם צריך לשטוף ממני הכל, לגרד ולשייף את כל מה שנדבק בי לאורך השנים, להשיל ולנקות, את מה שמסתובב ברחוב כששומע את השם "BODY".
לפעמים..
לשטוף הכל.
וכעת לוסיל אהובתי.
זה מתחיל.
