לפני 6 שנים. 13 במרץ 2018 בשעה 0:02
צריך לחטוף אגרוף לפנים כדי לדעת איך זה כשאתה מכניס אחד.
לילה קשוח.
וכן, גם אני צריך תיזכורת לטעם הדם בפה
ללקק את הצלקת שנפתחת מחדש
מזכירה
את המתוק הזה והנפיחות שתבוא אחרי
הקולות שיזמזמו במשך כמה ימים
בתוך הראש
כאב עמום של עול מונח.
לפעמים אני צורח בלי קול
על לוסיל
שתחזיר
שתהדוף
שתצרח
ומגלה שהיא סופגת הכל.
ואני לא.
לא סופג ולא מתעקם
לא יודע להסדק
וכשמנסה שוב האמת סוטרת בפנים
בחוזקה.
אתה מי שאתה.
לא תשתנה לעולם
אתה לא רוצה להשתנות לעולם
וליטוף כל הצלקות
מזכיר.
אתה מי שאתה.
ככה זה.
