לפני 8 שנים. יום ראשון, 30 בספטמבר 2018 בשעה 12:48
יש רגיעה גדולה כעת.
העולם בחר לקיים את ה"מכתוב" שלי אבל בזמן שהוא בחר.
לא מתעכב על היסטוריה, היא תמיד היתה משהו ללמוד ולא לחיות בהווה.. ובין לבין מחליף בין הסירים שעל הכיריים, דוחף אצבע וטועם מהביעבוע, מחייך בהנאה עתידית של קולות הציקצוק שיעלו מגרונות הכנופיה הרעבה שממתינה להנחת הקדרות על השולחן.
אני לא צריך תאריכי חג כדי לחגוג, כל יום הוא חגיגה קטנה, עוד יום של ניצחון.
בעוד ימים בודדים ימלא עשור ללילה ההוא בו מתתי, והיקום בעט בי חזרה לעולם הארצי בצחוק מרושע.. זמנך טרם הגיע, גבר.. חזרה לעבדות מכרות המלח.
השקט המופלא הזה משתיק את השדים שבראש.
חג שמח, אנשושים..
'זדיינו.
המון.