אם אתה אוהב מישהו למד לשחרר אותו בטרם תלמד להחזיק בו.
עולם הבדסמ הוא עולם טריקי.
מצד אחד מדובר בעולם בו התנועה מתבצעת בצעדים קטנים ומדודים ומצד שני הדילוגים ממצב למצב קורים כאילו גרביטציה אינה קיימת והמרחק העובר בהרף עין עצום.
יש רגעים שהעולם מתהפך בתוך הקיבה כאילו רכבת ההרים נתלית במהופך ואם לא תחזיק חזק בסיבובים תעוף כמו טיל מונחה.
תחושת הבעלות בעולם העתיק מהווה החלק הבסיסי, הראשוני, לשולט.
בלעדיה, אין אדמה של ממש לעמוד עליה.
שום שוט בעולם לא מהווה תחליף לצונאמי התחושות כששולט יודע שבכל שלב ומצב, רכושו ממתין לו, מייחל אליו, נושא אליו עיניים לחות ואוהבות, אהבת שולט-נשלטת ולהיפך.
כשהמקום הזה מתפורר, ולמי שלא הבין, מדובר במקום הכי מנטאלי בעולם הבדסמ, האחיזה מאבדת מכוחה, המדרון התלול לסיום הופך לחד, פגיע, טעון ברגשות אחרים, והקרקע..
נשמטת.
כשמגיע רגע כזה שולט נבון ישחרר.
לא משנה כלל מה בליבו.
הוא מחוייב לשחרר.
ההפנמה צריכה להגיע בהירה כאור שמש, הוא נטול מעמד ומנדט מול רכושו.
באותה שניה? .. Game Over.
כשמישהו אמר פעם שבדסמ אכזרי, בדיוק לכך הוא התכוון.
כשאמרתי שלעולם לא נשלוט ברוח, אלא רק במפרשי הספינה-
לזה בדיוק התכוונתי.
חג שמח למי שמגיע.
