זמן של חורף.
ובתוך הזמן הזה מסביב אנשים קורסים למיטות, ולא מהסיבות הנכונות, אנשים מחפשים אהבה וחום, ומוצאים, מכל הסיבות הלא נכונות, אנשים מתמודדים עם תוצאות של מחר על החלטות של אתמול, אנשים מוצאים שהעיקביות שבהם נמדדת במאיות השניה ולא בשנים ארוכות.
השמיים מרטיבים את כולנו.
האיכר מודה להם על השקיית האדמה, הזוג שטבע במעלית מקלל אותם מגן עדן/גיהנום.
ההפכים האכזריים האלה מלמדים אותנו, לפחות את חלקנו, שצעדים צריכים להיות מדודים, מחושבים, ורק כשמגיעים למקום בטוח ניתן למסור את השליטה במלואה.
והנה זה מתחבר לבדסמ.
הנחת השליטה בידי אחר דורשת אחריות. לטעות ולהאשים את האחר בסופו של יום מצביע על ילדותיות, אפילו תינוקיות, שהרי היתה בידך האחריות, כושר השיפוט, האבחנה וחשוב מכל הבחירה טרם.
ואז מגיעים הפוסטים.
"הוא מתעלל"
"נשים מוכות"
עלבון אנושי בתוך צבר מילים מיופיפות והצמדה של תמונה חושפת ציץ ו..הופ!
חצי אתר מצקצק בהסכמה, תגובות קשות שמצמררות את העולם.
עולב.
כשאת בוחרת וכן, את זו שבוחרת! היי אחראית לבחירותייך.
היי עיקבית במסעך.
אל תחפשי אשמים למעט הדמות שמציצה עליך כל בוקר במראה.
ולא פחות חשוב-
מצאת משהו טוב? אל תנסי לחפש את הפגמים אלא היי עסוקה בלהחזיק חזק בסיבובים.
*מוגש כשירות לציבור.
