לפני 12 שנים. 16 ביוני 2012 בשעה 18:00
העור הלבן שמתוח בכתמים חומים משמש של יומולדת, צועק בפעימות נרגשות ממילים מדהימות, של אדם אחד ששר לי פעם, ביום לפני זה שהוא שלי.
אני רואה את השמלה הירוקה מיטלטלת בזמן שאני קופצת ורועדת, השיער מתפזר ומתעופף לו, שחור ומתולתל, מקורזל בקפיצות חדות מהתנועתיות שלי, דמעות זולגות לי מכל נקבובית בגוף שלי, מרגישה את עצמי מטפטפת, מעלה מעלה, הן זורמות בי, והקצב מתגבר בי, והרעידות גם הן, והאור קורן ומשגע, מבהיק ומכאיב גם יחד, אני מרגישה באקסטזה, והכל מסביב מאשרר לי זאת, הידיים באוויר, ואני מתרוצצת ביני לביני, מתבוננת בי פנימה, מהחוץ, פתאום דברים נרגעים בי, פתאום, הקצב נדם, הגוף שלי נע באיטיות, פתאום, והכתפיים מעיפות אותי קדימה, כמו ילדה על צירים, והעיניים כבויות, אני אנשך כל מי שמתקרב, הזאבה מוכנה לצאת לטרף, בשבילה, והתנועות מדהימות ועגולות, נשיות ורכות, וחדות ועוקצניות, ועיניים ירוקות ואש, אש כזו שאי אפשר לכבות. ושקט. שקט מדהים כזה, מעפעף בי בקצוות, מתיש בירידות, מרפה בעליות, שקט שקט.
הגוף שלי מושרה במרינדה שיצר בעצמו, יש לי טעם מתוק מריר מיוחד שכזה, אני מלכה ונסיכה גם יחד, היא יכולה להיות השטן בעצמה. מישהו בא ומלקק אותי לכל אורכי ורוחבי ואני רק עוצמת עיניים. ושקט. שקט מוחלט. הס.