לפני 12 שנים. 21 ביוני 2012 בשעה 9:12
אני מתעוררת,
מרגישה את השרירים שלי שמרגישים עדיין את תחושת השיכרות של אתמול.
מתנמנמת בידיים בלי שם,
מתכרבלת בתוך השמיכה ועצמי גם יחד,
פותחת עיניים בעצלות,
אני מנסה לחייך,
מתיישבת במיטה שלי, לבנה ונשטפת במתארי שמש,
קעקוע יונק הדבש על גבי מאלחש בי דברים שרציתי שימשיכו לישון גם כשאני קמה,
ואז אני מביטה על הרגליים שלי.
שחורות משחור.
אני נושמת עמוק
ומדברת לעצמי,
התום שלך,
הכנות שלך,
היחפות שלך..
שלך, שלך, שלך.
אל תשתני לעולם ילדה.
ואני עונה לי,
לעולם. מבטיחה.