הן מכינות אותי בשביל המלך.
שתי נשים עבות בשר מאופרות בכחול כהה נטלו את ידיי, הן מרגישות לי רכות. עוטפות אותי, אחת מכל צד, הן מובילות אותי לאמבט חלב.
אישה שלישית הולכת לפנינו, מאופרת בזהב, מידיי פעם מציצה עליי אחורה ומחייכת. החיוך שלה נעים לי,
אבל משהו לא נוח מעקצץ בי. כל הטוב הזה מפחיד אותי.
אנחנו מגיעות לסף האמבט, אני מביטה בו לבן ושמיימי, מבוהלת מן הידיים שפרושות מולי ומבקשות את המעטפת שהייתה לגופי.
הן מלטפות את לחיי, אני מחייכת בביישנות ומשילה מעליי את הצבעוניות שעטפה אותי.
אני לוקחת את ידה של הזהובה, ומכניסה רגל ראשונה פנימה, אחרי הקרירות המלטפת הראשונה, כל הגוף נמס לי פנימה ואני נמוגה בו.
אני נפרשת על גבי, מרגישה את החלב בוחש בכל קימוריי,
מתעקצצת בקרירות,
מצחקקת כמו ילדה, כשרק הפיטמות שלי בולטות מעל החלב שמקיף אותי.
אחר כך הן טובלות אותי במי יסמין,
שוזרות פרחים סגולים קטנים בשיערי השחור,
מחייכות באהבה,
ואני נפעמת,
למותני עונדים שרשרת זהב שמחבקת אותי בגסות,
הן מושיטות לי בקבוקון שמן שמפיץ בי ריחות וקסמים,
טיפה אחת מלווה את גופי מסוף הסנטר ועד צווארי, אני שואפת את הניחוח המשכר ונושכת את שפתיי קלות,
טיפה אחת מוצאת עצמה על חזי,
טיפה לכל זרוע שנמרחת לכל אורכה,
וטיפה על שפתיי.
הן מותירות אותי בחלוק משי לבן, שמוצא עצמו מתפתל לי בין הרגליים מאחוריי, מלווה את צעדיי,
לערוותי דבר פרט להתרגשות נדירה.
הירוקות שלי נמרחות בפס שחור עבה, מעוטרות ומובלטות.
הן מציבות אותי בפני מראה,
צובטות בלחיי שמציפות באדמומיות,
נוגעות בשפתיי,
ואני מלקקת אותן, כדי לחוש את עצמי.
הן מנידות בראשן מולי,
ואני מתחילה ללכת.
רגע לפני הדלת הגדולה אני מעלה את הברדס על ראשי.
לבן ובוהק, משיי וחלק, כמו עורי שלי.
ידעתי שלא יבדיל בין השניים.
ידעתי שיכאיב לי ויידע אותי הלילה.
ואני, פילגשו של המלך, אהיה שם איתו. כל רגע. מותירה עצמי למולו, בתולית וטמאה על מזבחו, שיעשה בי כרצונו. הלילה.
לפני 12 שנים. 21 ביוני 2012 בשעה 21:16