שלוליות קטנות נקוות סביבי..
אני מחייכת לעצמי ונזכרת איך תמיד צוחקים עליי במשפחה, שיצאתי כמו כל הגברים אצלנו, מרטיבה את כל חדר האמבטיה כשאני מתקלחת..
החמימים צורבים לי את העור, אני פותחת פה ונכנסת פנימה,
צוללת אל השקט,
מקררת את המים, עד שאני מרגישה עקצוצים של כאב, וזרמים מדהימים עוברים בי,
אני מתרגלת אליהם, והם אליי,
האדים נעלמים,
ואני יוצאת החוצה,
אפילו לא מתנגבת, החיפזון מהשטן אומרים, או שאולי ממני,
ואיפה אתה שתנגב אותי עכשיו?
אני נעמדת על השטיח ליד האמבטיה,
מטפטפת את ימיי,
נחשולים שנדמה שמטפסים עליי במקום לרדת,
ואתה מגיע, גדול כזה,
ומביט לי בעיניים, נועץ אותי ככה,
רואה את העירום שלי דרכן,
וטיפה אחת נתלית מקצה הפטמה הזקורה שלי, מאיימת בהתאבדות,
אתה מלקק אותה,
אני מנסה לנשום,
אתה עוטף אותי במגבת ענקית שהייתה יכולה להכיל 4 כמוני,
והעיניים שלי לא מניחות לך, ענקיות, כמו של ילדה,
נוצצות, כמו ממזרה,
וחיוך מפציע בי, שובבה,
וידיים גדולות אוספות אותי,
מחזיקות בי בערגה,
מנעימות בי, מעדנות אותי,
עד הרגע שבו אהפוך את עורי,
ואהיה,
שוב פעם,
לזונה.
שלך.
לפני 12 שנים. 11 ביולי 2012 בשעה 20:11
